03-6878166

דרור תגר, משרד עורכי דין

דרור תגר, משרד עורכי דין​

דרור תגר עו"ד​ בתחום הנזיקין

~ להשיג ללקוח את מקסימום הפיצוי במינימום זמן ~

רבים מבקשים לעסוק בספורט אך חוששים שמא יפצעו תוך כדי הפעילות.
נקדים ונאמר כי כל עובד שנפגע בתאונת ספורט שאירעה במסגרת עבודתו (למשל בליגה למקומות עבודה) זכאי להגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בטענה כי התאונה הינה "תאונת עבודה". במידה והתאונה תוכר כ"תאונת עבודה" יהיה העובד הנפגע זכאי לפיצויים על פי הקריטריונים הקבועים בחוק המוסד לביטוח לאומי וכל זאת ללא קשר לנסיבות אופן התרחשות אירוע התאונה.
 
לעתים ניתן להגיש תביעה נוספת, לאו דווקא נגד המעביד בגין פציעה שארעה תוך כדי פעילות ספורטיבית, הכל תלוי בנסיבות.
 
אין ספק כי העיסוק בספורט הינו "עסק מסוכן" מעצם טיבו וטבעו וכי אדם העוסק בתחומי ספורט שונים נוטל על עצמו את הסיכון כי הוא עלול להפגע, סיכונים אלה הם בגדר "סיכונים סבירים".פסק דין מנחה בסוגיה זו הינו ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומי בית שמש ואח' פ"ד לז (1) 113 שם נאמר בין השאר:"חיי היום יום מלאים סיכונים אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין... על כן מי שמשתמש במתקן ספורט- אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות הספורטיבית."פסק הדין מתיחס בחלקו להגנה האפשרית העומדת לנתבע במקרה והתובע הספורטאי, חשף עצמו מרצון לסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית ונפצע. הגנה זו ידועה כ"הסתכנות מרצון" ומעוגנת בסעיף 5(11) לפקודת הנזיקין נוסח חדש.
 
מפסק דין ועקנין אנו למדים גם כי לא קיימת חובת זהירות קונקרטית, מצד בעל מגרש הספורט או מפעיל המתקן או המאמן כלפי הספורטאי הנפגע, בגין פגיעות הנגרמות מעצם העיסוק בספורט.מאידך – פסק הדין ממשיך וקובע כי יש להבחין בין "סיכון סביר" לבין "סיכון בלתי סביר" שעליהם כן תחול חבות כלפי הספורטאי שנפגע.
 
בשורה של פסקי דין נפסק כי היווצרות שקעים, בורות במגרש או פגם במסלול המרוצים או במתקני ההתעמלות הינם סיכונים "בלתי סבירים" המגבירים את הסכנה הטמונה למשתתפים בפעילות הספורטיבית ועל כן חבים בעלי מגרשי הספורט או בעלי הקבוצות או האחראים לפעולות הספורטיבית "חובת זהירות קונקרטית", למנוע סיכונים בלתי סבירים אלה, ולנקוט אמצעי זהירות ראויים לשם כך.יצירת סיכון בטיחותי לשחקנים ו/או לכלל המשתמשים במגרש או במתקן הספורט מהווה התרשלות לרבות בשל אי נקיטות צעדם מתאימים למניעת פציעת הספורטאי ומטילה על יוצר הסיכון החובה לפצות את השחקן הנפגע על פציעתו.ודוק: הפציעה לא חייבת להתרחש במגרש כדורגל תקני או בבריכה אולימפית, אפשר שהתאונה תתרחש במגרש ספורט של המלון או בבריכה השכונתית או באולם ההתעמלות בבית הספר.
 
מכאן במקרה של פציעה אגב משחק כדור או כתוצאה מפעילות ספורטיבית כלשהי השאלה החשובה, לדעתי, לקביעת האחריות על מחזיק המגרש או מתקן הספורט הינו האם ידע או היה צריך לדעת המחזיק אודות הסיכון הטמון במגרש?יודגש כי עצם השתתפות הספורטאי במשחק אין פירושה כהסכמה מרצון מצידו לאפשרות פגיעה בגופו, תוך מתן פטור מחבות לאחראים.בת.א. ע"פ 2269/00 אבו בכר חלאד נ' מכבי גת ואח', (טרם פורסם) שקל כבוד השופט ארבל את מידת ההסתכנות מרצון של שחקן הכדורגל שנפצע, למול אחריות האחראים לתחזוקת המגרש, לפציעת השחקן, וקבע: "חרף העובדה כי העוסק בספורט אמור ליתן דעתו למצב המשטח עליו הוא משחק אין כל הצדקה לפטור מאחריות בנסיבות אלה את הרשות המקומית האחראית על מצב תחזוקת המגרש שבבעלותה ובתחום אחריותה. כך גם אין מקום לפטור מאחריות את הקבוצה – הנתבעת מס' 1 במסגרתה שיחק התובע אשר עליה מוטלת החובה לודא מראש כי לא יהיו ליקויים במגרש אשר יש בהם כדי לסכן את השחקנים."בית המשפט קבע את רשלנות האחראים לפציעת השחקן אך גם יחס חלק מהאחריות לשחקן עצמו.
 
לסיכום:רבים הנפצעים תוך כדי ועקב פעילות ספורטיבית, דעתי היא כי אם הפציעה ארעה תוך כדי המשחק [למשל: עקב התקלות בשחקן יריב או תנועה לא נכונה] אזי ספק אם לנפגע עילה לתביעה. אולם אם הפציעה התרחשה כתוצאה מתנאי המגרש או גורם חיצוני שלא אגב המשחק, [למשל: מבור במגרש או סל שבור] אזי יש מקום להגיש תביעה ולדרוש את הפיצויים עבור הנזק שנבע מאותה פגיעה.אציין כי לכלל הנ"ל לא מעט יוצאים מן הכלל ועל כן יש לבחון כל מקרה לגופו.​

האם פציעה אגב פעילות ספורטיבית הינה בת-פיצוי ?​